לא הוא לא גיבור מלחמה ולא, חלילה, נפגע טרור. אבל סבא שלי היה ציוני וחי את חייו כשהכללללל סובב סביב המדינה הזאת האהובה עליו כל כך.
סבא נפתלי היה אסיר ציון, ברומניה. במשך 7 שנים, לסירוגין, הוא "בילה" בכלא הרומני, כשהעוול היחיד שלו היה אהבת "המולדת" הנכספת ישראל, ורצונו לעזוב את רומניה ולעלות לארץ.
סבא וסבתא עלו לארץ קצת לפננו בשנות השישים. הייתי בת ארבע.
לכולם יש , היה, סבא מיוחד אבל סבא נפתלי היה מיוחד אחר.
כשכל ה"סבאים" ספרו לנכדים את סיפורי סינדרלה, כיפה אדומה והיפיפיה הנרדמה, סבא נפתלי סיפר לי סיפורים על בן גוריון, לא זוכרת את הסיפורים, ולדעתי את רובים בדה, אבל זוכרת את מאור עיניו ואת החיבוק שלו וההתרגשות הרבה כשדיבר.
כשכל הסבאים קנו לנכדים שלהם את סיפרי סינדרלה, כיפה אדומה והיפיפיה הנרדמת סבא נפתלי קנה לי ספרי קודש. לא, הוא לא היה דתי בכלל. אבל אני זוכרת כמה היו חשובים לו הטקסים המסורתיים כמו ליל הסדר למשל. וכמה נעלב כשהתבדחנו וצחקנו בזמן שהתפלל בדרכו שלו בעברית מעורבת בהרבה הונגרית וקצת אידיש.
סבא נפתלי מת בשיבה (די) טובה ובשבילי הוא גיבור.
סבא נפתלי הטביע בי את אהבת המולדת את הערכים החזקים שלי. לא פלא שכאשר אני שומעת את התקוה ורואה דגל ישראל מתנפנף לו בגאווה גם אני גאה ובוכה מהתרגשות.
אני מרכינה ראשי לזכר הקורבנות הרבים שמדינה זו גבתה ומרימה את ראשי בגאוה לזכר אותם קורבנות בדיוק, שאיש, איש בדרכו שלו תרם לכך שהמדינה הזו קיימת, מחבקת ומגינה עלינו.
ובשבילי שני הסבים שלי שעברו את ה"מערכות" שלהם שייכים לקורבנות אלה. הסבא ש"לא חזר מהשואה" והסבא שהיה אסיר ציון.
יהיה זיכרם ברוך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה